ים (או: אלף כוסות קפה)

יש שתי דרכים לחשוב על שתיקה,

ובזכרוני את בוחרת באחת

בעודך מביטה לעבר ים סוער שאינו מוותר לעולם.

היו פעם שתיקות שרק את ידעת למלא,

הפוגות בין גלים.

ובזכרוני אני בוחר באחרת

כי מילים הן סוערות יותר מהים,

ומגלה ששוב השיגה אותי הגאות.

הדרך המוארת נעלמת לאיטה,

ואת, כאילו לא הלכת,

אומרת מילים שאומרות שום דבר,

בעודך מביטה לעבר ים סוער שאינו מחכה לעולם.

וכך, גם אחרי אלף כוסות קפה,

המנגינה נכתבת מעצמה

והמילים שפורצות מפי כמו גאות

הולכות באחת משתי דרכים,

זו שלך

וזו שלי.