דז'ה וו

בקרוב יפציע עוד בוקר,

והוא יביא איתו עוד אור, ועוד יום.

ושוב השביל יוביל אותי לאותה פיסת אדמה,

ואותם אנשים כבויים

שהסיגריה שלהם לא הספיקה עוד להדלק.

ואני אבהה, ואצחק ואשתוק

ואהיה כל דבר מלבד עצמי,

משום שזהו סך הכל עוד יום.

עוד יום בשביל המקביל,

שהוא אינו השביל שלי.

עוד יום בחיים

שאינם החיים שלי.

אז אני אבהה, ואני אצחק ואני אשתוק,

אבל בתוכי אהיה אדם אחר.

ואז אשוב לכסא הזה,

לאור מסך המחשב,

ואנסה לרגע לחזור לעצמי,

אך אגלה שאני איננו,

משום שהשבילים, בסופו של דבר,

מתמזגים.

ואז אני אתעייף,

ואכעס על עצמי,

ואשבע שלא אהיה עוד משהו אחר.

ואז יפציע עוד בוקר.

במילה אחת - איכס. אבל הייתי חייב לכתוב את זה מתישהו...