מוסר השכל שלא נלמד היטב

לזוית של הפה
לקמט הדק שמתחת ללחי
לעמקים החשוכים שיוצר החיוך.

לתנועה הקלה של היד
להרמת גבה עקומה
לעווית קטנה של השפתיים.

לשם נמשכות עיניי מעצמן,
אני מאלץ אותן לסגת, לברוח,
אבל כוח המשיכה שלהם,
חורים שחורים של יופי,
מושך אותי אליהם בכוח.